מבחנים גורמים לאדם, בדרך כלל להשקיע פעם אחת בלבד לצורך לימוד נושא כלשהו. ברגע שכבר עבר את המבחן, רואה האדם את אותו הנושא כסגור. בנושא הקראטה-דו העניין שונה במקצת. הטכניקה חוזרת תמיד על עצמה, פעם כדרגה של טכניקה אחת, או כטכניקות מסובכות ומשולבות. (לדוגמא: קיהון). קראטה-דו כאמנות לחימה אינו יכול להילמד ולהפוך למושלם תוך זמן קצר. תלמיד זקוק לאחר כל בחינה, לזמן כדי לתרגל את אשר למד, לרענן את יכולתו ולשפרה.
בצורה אחרת :
- הטכניקה לא תהפוך למושלמת אפילו אם התלמיד עמד במבחנים רבים.
- התלמיד יגלה בעצמו, שהקראטה-דו הוא מחזור חיים שלם מבחינה פיזית ונפשית גם יחד.
מבחן לא עוברים ככה סתם. יש הבדל אם התלמיד עבר את המבחן בקושי, או בצורה טובה מאוד. נסו לדמיין את הקראטה-דו כמדרגות העולות מעלה, כאשר כל מדרגה מורכבת אף היא משלוש מדרגות נוספות: "עבר בקושי", "עבר", "עבר מצוין". כל "עבר בקושי", מאריך את דרך הקראטה-קא עד למבחנו הבא.
ועדת הבוחנים בראשות הבוחן הראשי, אינם מעריכים רק את רמתו הטכנית של התלמיד, אלא גם:
- אופיו של התלמיד.
- התנהגות התלמיד באופן כללי.
- ידיעותיו של התלמיד לגבי S.K.I.F. - KARATE-DO.
- מועדי בחינות
מועדי הבחינות יהיו אלה שנקבעו בתכנית האימונים, כאשר יוצא מן הכלל יקבע אך ורק ע"י המאמן הראשי במכון. לוח זמני הבחינות יקבע רק כאשר החניך יתאמן באופן קבוע, ובהתאם לזאת ולא לפי לוח הזמנים שבין שתי הבחינות. במשך שנה רשאיות להיערך ארבע בחינות לכל היותר. (כלל זה מתאים לבחינות מ "שלב א" ועד "קיו - 6").
- התנהגות הנבחן
כאשר שמו של הנבחן נקרא, על הנבחן לענות ב - "OSS" (פירוש : סובלנות, שקט וברכה לשלום), לתפוס את מקומו לאורך הקו ולברך את הבוחן. (במבחן, נבחנים לא רק על הטכניקה, אלא גם ההתנהגות). נבחנים אשר עדיין לא נקראו להבחן, חייבים לשים לב היטב לשאר הנבחנים, כיוון שבסופו של דבר יעברו גם הם את אותו המבחן, תלמידים המועמדים להבחן, רשאים להתחמם לפני המבחן, אך הם חייבים להישאר שקטים, ולא רשאי הבוחן להושיבם בצד. נבחנים שנפלו או נפגעו בשעת החימום, עלולים להיפסל בידי הבוחן לפי שיקול דעתו. בסוף המבחן (לאחר ידיעת התוצאות) יש לברך שוב את הבוחן בקידה.
